לפני כשנה חשקה נפשי לצאת לתחרויות עם אנאיס, בעיקר לצורך למידה. חפרתי לניסוס שצעק עלי שאי אפשר לצאת לתחרויות ככה סתם. חשוב להקים צוות, להתאמן ולאט לאט להשתלב בתחרויות. קיבלתי על עצמי את האתגר, פניתי לחברים.ות ולאט לאט התגבש צוות.
הקושי הגדול שנתקלתי בו ודי הפתיע אותי - לגייס אישה לצוות. התחלנו להתאמן, יצאתי עם אנאיס קצת להפליג בחו"ל, כשחזרתי השתלבנו בתחרויות הסתיו והבנו שיש לנו עוד הרבה מאד מה ללמוד.
הצוות התגבש לאט. שניים באו אחד הלך. אחד הגיע, שתיים הלכו. ורגע לפני ליגת החורף הגענו לשמונה חבר'ה קבועים, מגובשים, עם הווי מפרגן, מלא בהומור, והחלטה נחושה להתמקצע!
ליגת החורף הממשמש ולא באמת בא כוללת חמש תחרויות מינואר עד אפריל. חדורי מטרה ורציניים שכרנו מדריך שילמד אותנו את רזי השייט התחרותי.
ניסוס התקשר אלי ואני כבר תהיתי על מה הוא יצעק עלי הפעם, רק שהפעם הוא החמיא לי שעשיתי עבודה טובה ויש לנו יופי של צוות, התחלה טובה. הוא כמובן לא חסך ממני גם צעקות שזה לא מספיק וחייבים לגייס עוד א.נשים לצוות.
שמחתי שהנה זה מצליח לנו. כל חברי הצוות נרשמו לליגת החורף ואני האמנתי שמתחרות לתחרות יגדל כוחנו. המדריך המקצועי נתן לי תחושה שמפה נמריא לאט ובטוח.
שמע מרפי כי טוב, ואופס.
משהו קרה. משהו השתבש. וכצוות - הגם שאנו מגובשים וחדורי מוטיבציה, לא השכלנו להתגבש לכדי מספיק אנשים בתחרויות. לזה משהו מתנגש, להוא זה קצת השתבש, ואני הבנתי שאנחנו בסה"כ בני שנה. חבר בצוות מקביל ששמע את התסכול בקולי אמר לי "זה קשה לגבש צוות שמתמיד לאורך זמן, אל תתייאשי, זה לוקח זמן".
ניסוס שוב האיר את תשומת ליבי כי המחויבות היא גדולה ולכן אנחנו צריכים עוד א.נשים בצוות. הפצתי את הבשורה, באו א.נשים ובעיקר הלכו. הצוות לא מצליח לגדול, ואני נושמת לעומק הים שלי שלוחש לי "התמדה וסובלנות".
הצוות עבר כמה גלגולים והנה כיום הצוות מונה שישה חברים קבועים, נכס יקר שהוא כוח עזר, ואותי. עדיין מנסים לגייס עוד א.נשים לשורותינו. ואולי הפעם סוף סוף נצליח לגייס עוד אישה לצוות. ואם חשקה נפשך לנסות - נשמח לארח אותך באנאיס המופלאה (:
בשבת האחרונה שוב הייתה תחרות. בשישי יצאנו מעט מחברי הצוות לאימון, לרגע כבר שמחתי שהנה מחר נצא לתחרות. ואז הבנתי שזה לא יקרה. בתחרות הזו כבר לא נשתתף :(
ליגת חורף כמו החורף המתעתע. כשהבנתי שיהיו תנאים מאתגרים מבחינת מזג אוויר בתחרות, באה אל קירבי מועקה.
רציתי.
כל כך כל כך רציתי.
אני שאוהבת ים אקסטרים שמוכנה תמיד לעוד אתגר בים.
אבל שישי אחר"צ הבהיר לי שהפעם לא נשתתף.
המועקה ואני שמנו פעמינו למסיבת ערב שישי אי שם בצפון. שם קיבלתי הרבה מחמאות, חיבוקים ואהבה. חזרתי אל הים שלי שמחה וטובת לבב. מחר נצא לים! אחד מחברי הצוות ואני. יהיה מאתגר. יהיה כיף.
שבת בבוקר יום יפה, שתיתי כבר מספיק קפה, הנענו ויצאנו אל השקט שלפני הסערה. את פנינו קיבל ים רגוע. דרומית ראיתי את סירות התחרות, וקנאה התגנבה אל ליבי. גם אני רוצה! גם אני רוצה!
הרמנו מפרשים ויצאנו אל עומק הים. שם רחוק רחוק הים שלי עטף אותי בטוב. שם רחוק רחוק מכל מה שמביאים החיים עצמם. להפליג, להפליג, להפליג.
יצאנו מערבה מכםן ואיש הצוות אמר לי "מה צריך יותר מזה?" חייכתי. לא צריך. ים. ים. ים.
בעוד אנאיס כבר ממש בעומק הים, הבחנתי בעננות המתגבשת באופק. למודת ניסיון הבנתי שהעננים יתעבו במהרה ורוח חזקה תגיע איתם. סובבתי את הסירה חזרה לחוף ותוך דקות הרוח עלתה ל 22-3 קשר, עוד כמה דקות ואנחנו כבר ב 28-30 קשר.
הים עוד רגוע יחסית, הרוח מאחורינו, ואנחנו גולשים אל המרינה. הנה שוב הים מביא לי התפעמות, התעלות נפש, חיוך רחב. מהולים בדוק של קנאה למראה סירות התחרות הנשכבות לרגע על המים מתמודדות עם תנאי מזג אוויר מאתגרים וממשיכות במסלול התחרות.
גם אני רציתי. גם אני רציתי לחשתי לים, שהמשיך לאתגר אותי ברוח חזקה. רגע לפני פתח המרינה החלטתי שאני רוצה עוד, סובבתי את הסירה לרוח להיכנס עוד פעם לעומק הים, לתת לי עוד מהטוב והאקסטרים הזה. מהר מאד הבנו שהרוח זורקת אותנו לאזור התחרות ואנחנו בעיקר נפריע. הבטתי בים ששלח לי חיבוק, הרוח המשיכה להתעצם, ולמרות שרציתי עוד, הבנתי שהגיע הזמן לחזור. לא למתוח את החבל יתר על המידה.
נכנסו למרינה, הכנו את הסירה לחורף שפתאום החליט שהוא לא רק ממשמש אלא גם בא, ובערב יצאתי ליבשה לזעוק את קולי.
הבוקר הגשום, אחרי סוף השבוע, סחרר בי את כל הרגשות מהסופ"ש: קנאה, החמצה, התפעמות, אכזבה, תקווה. ומישהו שהצליח להרעיד מיתר בלב הסגור שלי ( :
תודה שקראת (:
פוסטים על השתתפות של צוות "אנאיס" בתחרויות:
אליפות זה לא רק גביע - חלק ראשון של אליפות ישראל.
מאימה לשיגעון - חלק שני של אליפות ישראל.
Comments