האגדה מספרת כי בבטן אימי היו מי ים במקום מי שפיר. כשכרעה אימי ללדת אותי, הייתה התרגשות גדולה. הנה זה קורה שוב, אחרי שתי לידות קלות, היא תגיע לבית החולים, ואני אחליק החוצה כמו אחיותיי. אבא היה בציפייה דרוכה. בעולם בו אין אולטראסאונד, מין הילוד.ה מתגלה ברגע היציאה לאוויר העולם.
אבל אני החלטתי שלא בא לי להחליק החוצה, התמקמתי בבטן אימי כשהראש למעלה. הרופאים שלא הצליחו להפוך אותי מצאו פתרון יצירתי. "הביאו אישה גדולה ושמנה ואמרו לי היא תתיישב לך הבטן ברגע שיש לך ציר" מספרת אימי. "כשהיה לי ציר היא התיישבה לי על הבטן בכל כובד משקלה ואת יצאת במכה! כמו פקק שמפניה".
אבא שחיכה בחוץ לבשורה לבטח התאכזב שאחרי שתי בנות הגיעה עוד בת. הוא כל כך רצה בן. שונה מאחיותיי, שהתהדרו בעיניים כחולות ושיער בלונד כמו של אמא, הגחתי עם שיער כהה ועיניים שיהפכו לירוקות. כמו של אבא, התימני (:
מחד הייתי הבן של נולד, מאידך הייתי הטום־בוי של אבא. מינקות הייתי מחוברת אליו, הוא לימד אותי לשחות בגיל 3, לחשב אחוזים בראש בגיל 4, חיבור, חיסור, כפל, קרוא וכתוב בגיל 5. את רוב הידע שלי על העולם קיבלתי ממנו. כשהוא תיקן משהו בבית, התעקשתי להיות חלק מזה, ללמוד גם. להבין איך מחזיקים מברג, איך קודחים בקיר, מה זה דיבל ואיך עובדים עם דבק מגע.
אבא זיהה את מה שמערכת החינוך כשלה בו. לא פעם נאמר לי "את לא יכולה להיות". את לא יכולה להיות גם ראלית וגם הומנית. את צריכה להיות זה או זה. עשו לי מבחנים חוזרים ונשנים במתמטיקה, כי בספרות קשה להעתיק או לזייף, ועברתי את כולם בהצלחה. במשך שנים שמעתי סביבי בכלל וממערכת החינוך בפרט "את לא יכולה להיות".
ואני תהיתי אבל אני ישנה, אני קיימת, אז איך זה שאני לא יכולה להיות? הים קיבל אותי תמיד כמו שאני, בים יכולתי להיות. הכל. היחיד שהבין שאני גם וגם היה אבא. כששלחו את כולן לשיעורי כלכלת בית, רציתי ללכת עם הבנים לנגרות. בבית הספר לא ממש אהבו את זה, אבל אבא היה ראש הוועד והוא התעקש. וככה בזכות העובדה שהייתי הבן שלא נולד למדתי לעשות הרבה דברים של בנים שעם הזמן הפכו לדברים של גברים. את שנות בגרותי המופלאה ביליתי בים. כשנערות בגילי חרזו שירי אהבה ל"יומני היקר" אני כתבתי לים. כשנערות בגילי טיפחו עצמן לנשיות, אני דאגתי שיהיה לי בתיק תמיד בגד ים, וחולצה יבשה. בים יכולתי להיות. ואני עדיין יכולה, הגם שעד היום אני לפעמים שומעת "את לא יכולה להיות".
אבא נתן לי מרחב להיות הבן של נולד. אמא לימדה אותי ש"אין דבר כזה אי אפשר, בטח שאפשר" היא הגדילה לעשות ב"בואי אני אראה לך איך" והיא הראתה לי איך, ואני ראיתי, הפנמתי ולמדתי שאני בהחלט יכולה להיות. כל דבר.
אני יכולה להיות זו שמחזיקה את המברג. אני יכולה להיות זו שחותכת את העץ, אני יכולה להיות זו שמחליפה את המצבר. אני יכולה להחזיק סירה לבד, לשפצר ולשפץ אותה. מותר לי להיות גם וגם. מה שאני זה בסדר. זה בסדר שהאיפור שלי זה החיוך שלי (: זה בסדר לתת ביטוי לנוודת שאני, זה בסדר להיות אשת ים. זה בסדר שתהיה לי סירה משלי. לבד.
החלטתי לחלוק אתכן, ועל הדרך גם אתכם, שאפשר. הקמתי ערוץ יוטיוב בו אני מסבירה, מראה את שאני לומדת ומיישמת הלכה למעשה.
אז הנה לפניכםן הסרטון הראשון - בניית בר באנאיס (:
תודה שקראת (:
תודה על השיתוף. מעניין מאד. ⛵️
(הקישור לא עובד)