אליפות זה לא רק גביע

בשישבת 04.11.22 - 05.11.22 התקיימו השיוט הראשון והשני של "אליפות ישראל".

בשישי יצאנו בצוות מצומצם אישו, מיקו ואני אלינו הצטרפו הזוג צור, (חברתי מגרעין הנח"ל ובן זוגה שהכירו את אנאיס כמה ימים לפני).

במצב רוח מרומם ואופטימי עברנו את קו הזינוק צפונה לעבר נקודת המפנה הראשונה בואך מכמורת. אישו על ההגה הביא את אנאיס לביצועים טובים, בעוד אנחנו נהנים.ות ממזג אוויר מושלם. הקפנו את נקודה המפנה הראשונה מול מכמורת והמשכנו מערבה עד לנקודת המפנה הבאה. לאחר שעקפנו גם אותה חזרנו לכיוון נקודת הסיום בואך מרינה הרצליה. תהינו האם נכון יהיה להרים, את מפרש הספינקר שיאיץ אותנו לקו הזינוק.

עבור אישו זו הייתה הפעם הראשונה להחזיק הגה עם מפרש ספינקר, משימה לא קלה. עבור מיקו ועבורי זו הייתה הפעם הראשונה להרים ספינקר בצוות של שני א.נשים. עבור הצלע הנשית בזוג צור זו היתה פעם ראשונה לראות ספינקר, הצלע הגברית ראה פעם, רק ששניהם לא היו מיומנים כלל בהרמה והורדה של ספינקר, ובכל זאת לאחר בחינה של המצב לעומקו, רוח קלילה, ים שטוח, החלטנו להרים את מפרש הספינקר.

העלנו ספינקר, והוא כמובן בחר להסתבך, ועלה מסובב לגמרי, אישו על ההגה ולא יכול לעזור לנו, הזוג צור חייבים להשאר בקוקפיט לשם אחיזה בחבלי המפרש. אני מביטה במיקו ואנחנו מחליטים לא לוותר. מוציאה את כל גופי מעבר לדופן מקצה החרטום, מושכת את המפרש להתיר את הסיבוך שבו. זה דורש הרבה כוח ובעיקר שיווי משקל. אני לא מוותרת, מודעת לעבודה שתנועה אחת לא נכונה יכולה להעיף אותי למים מול הסירה שמפליגה קדימה. עוד כמה משיכות והנה זה בא! הספניקר משתחרר! מיקו ואני מסיימים לסדר אותו ואישו מפליא את כישוריו בהשטת אנאיס עם ספינקר.

אנחנו פותחים יין ואני מוציאה את הסושי שהכנתי מבעוד מועד, זמן שקיעה זה זמן מצוין לפינוק.

השמש יורדת, החושך מגיח לאט. אנחנו תוהים האם נכון להישאר עם ספינקר. האם זה בכלל "מותר". אני שולחת הודעה ליליצקי "מותר ספינקר בלילה?" אישו תוהה למה לא שלחתי את השאלה לניסוס. "ניסוס יצעק עלי: "אסור! או יצעק עלי: בטח שמותר מה זה השאלה הזו???" יליצקי יענה לי "אין בעיה" או "רצוי שלא" ועכשיו אני מעדיפה את בלי הצעקות של ניסוס (((:

היין, והסושי מפנקים, אנאיס מפליגה בנועם אל עבר קו הסיום, החושך כבר בעיצומו. ואני מבקשת מהים שלי שהרוח לא תשתגע פתאום, שהרי אנחנו לא מאד מיומנים, ספינקר זה מפרש שחשוב להיות מיומנים בו, ובכל מקרה קיבלנו החלטה שאם יהיה שינוי ולו הקטן ביותר נוריד אותו.

כמ מטרים לפני קן הסיום אנחנו מבחינים בעוד סירה בתחרות, ואנחנו מחליטים שנחצה לפניה. אישו מנווט את אנאיס בצורה יעילה ואנחנו אכן חוצים לפניה. מבסוטים אנחנו ניגשים להוריד את הספינקר.

מיקו ואני בחרטום, אישו על ההגה. הצלע הנשית בזוג צור משחררת את חבל המיתר והכוח החזק של הרוח מושך אותו מידיה. החבל עף למים, והספינקר משתולל! בחושך! טעות קטנה ואנחנו יכולים להכנס למצב של אדם בים בחושך! מצב מאד לא מומלץ.

מיקו ואני מנסים להשתלט על הספינקר שמשתולל ברוח, אני מבינה שאנחנו במצב ביטחותי מסוכן, לוקחת מאישו את ההגה, ושולחת אותו לעזור למיקו להוריד את הספינקר, הוא יותר חזק ממני והפעולה דורשת כוח. אני שולחת גם את הצלע הנשית מהזוג צור לחרטום לשבת שם ולעזור במידת הצורך. הצלע הגברית נשארת איתי בקוקפיט.

אישו ומיקו נאבקים ברוח, בספינקר המשתולל, ואני נושאת עיני את הימה, מחזיקה את הסירה יציבה עד כמה שניתן. דקה, שתיים ואישו ומיקו משתלטים על הספינקר. בכוחות משותפים הם מורידים אותו לסירה בעוד הצלע הנשית בזוג צור אוספת אותו לחיקה. טובעת בו.

הספינקר בידינו! אנחנו נושמים לרווחה. עייפים ומרוצות נכנסים למרינה, מחר עוד יום של תחרות. אח"כ נגלה שסיימנו במקום חמישי, מתוך שש סירות בקטגוריה שלנו.

שבת בבוקר יום יפה, אנחנו כבר אחרי הקפה. אישו מיקו ואני שוב בצוות מצומצם. הפעם מצטרפים אלינו רני, שמכיר קצת את אנאיס, וחבר של אישו שזו לו הפעם הראשונה באנאיס.

יוצאים לתחרות מול חופי הרצליה. מזהים את קו הזינוק, מסמנים במפה את מיקומי המצופים אותם אנחנו צריכים להקיף, הרוח ערה. אישו על ההגה, נותן עבודה טובה.

זינוק! ואנאיס טסה קדימה, לעבר המצוף הראשון. דיון קצר מוביל אותנו מיד למסקנה כי לא נרים את הספינקר, הרוח חזקה ועולה, ואנחנו צוות מצומצם כששניים מאיתנו לא מיומנים כלל בהרמת ספינקר.

שועטים לעבר המצוף השני, ומפליגים בגבית אל עבר דגל הסימון, משם חוצים שוב את קו הזינוק ומתחילים את הסיבוב מחדש. בסיבוב השני בעודנו מפליגים ברוח גבית אל עבר דגל הסימון, אנחנו מבחינים בסירת המשט אוספת את הדגל, קוראים לה בקשר ותוהים על פשר הדבר. מאחורינו יש עוד סירות שגם הן לא סיימו את הסיבוב השני.

ושוב שועטים אל קו הסיום, אישו מחשב את הנקודה בה הוא צריך לסובב את אנאיס על מנת להגיע לקו הסיום בצורה חלקה. החישוב שלו מתגלה כמדויק להפליא, חוצים את קו הזינוק. יהההה!

הרוח כבר ממש חזקה, אנחנו בהפלגת אקסטרים, אישו מציע שנמשיך להפליג בשביל הכיף. משהו בי אומר "לא", גם עבורי זה מוזר שהרי אין מצב שאני אומרת לא להפלגה, אבל משהו בבטן אומר לי "לא" מיקו מכריע את הכף ואומר שישמח לחזור שהרי עוד צפויה לו דרך ארוכהה הביתה.

מתסובבים לכיוון המרינה, ואז אני שומעת צעקה "אין לי הגה!!!! שמעתי פאק! פאק! ואין הגה!!!" אני טסה לאישו לקוקפיט, ואישו מראה לי שאין היגוי לסירה, משהו נקרע / השתחרר.

אני מביטה קדימה, אנאיס ללא היגוי טסה קדימה לעבר סירת מפרש קטנה שבה יושבים נערים.ות, הם רואים את אנאיס טסה לעברם פעורי פה. על פי חוקי השייט אנחנו (לכאורה) אמורים לפנות להם דרך, רק שאנאיס במצב ללא שליטה! הם ממשיכים לעברינו ואנסיס שועטת במלוא כוח הרוח והמפרשים לעברם. "לשחרר מפרשים!!!!!" אני מתעשטת וצועקת, כדי להאט את תנועת הסירה, מיקו, רני וחבר של אישו מיד משחררים מפרשים. אני מביטה באישו "טילר!!!, צריך טילר!!" לא יכולה להתיק את עיני מהמפרשית שעוד שניה אנאיס תמחץ אותה. יושבי מהפרשים בהלם מוחלט! שחרור המפרשים מאט את אנאיס ומסיט אותה מעט. ואז המוח עובר להילוך איטי, אנאיס עדיין בתאוצה לעבר סירת המפרש הקטנה, ואני לא מצליחה להבין אם נעלה עליה או לא. שניות ארוכות עוברות ואני רואה את התורן שלהמפרשית הקטנה מלטף את הוונטות של אנאיס. לוקחת נשימה ארוכה "לקפל מפרשים!!!!!"

בקשר מישהו צועק "אנאיס את עושה בלאגן" "אנחנו בלי הגה, ללא שליטה" אני עונה לו.

יאכטה גלית (תודה) קוראת לנו בקשר ושואלת אם אנחנו צריכים עזרה. אני מסבירה שאנחנו מחברים טילר ואעדכן.

מיקו, רני וחבר של אישו, עסוקים במפרשים. אני שולפת את הטילר ואישו ואני מחברים אותו. לוקח עוד כדקה עד שהטילר יושב במקומו. יש הגה!!! יש הגה!!! מניעים את אנאיס, ומחזירים לעצמנו את הנשימה. אני מודיעה בקשר שהשתלטנו על הסירה.

הים כבר ממש גבוה, הרוח חזקה מאד. אבל יש הגה.

אני מחזיקה הגה ושולחת את אישו להוריד מפרש ראשי, ואז נותנת לו את ההגה שיביא אותנו לפתח המרינה. בפתח המרינה אישו מעביר אלי את ההגה. אני אצליח, אני יודעת לעשות גישה עם טילר. ברור. זו לא בעיה. אני מתרגלת טילר עם יליצקי ב 420, שטויות, בטח שאני יכולה.

האימה, הסרט בהילוך איטי בראש מול המפרשית בקטנה, נמהלים בשיכנוע עצמי גבוה שאני יכולה. אני אשוט לאט ואצליח.

אני משיטה את אנאיס לאט במרינה. למרות הרוח החזקה. בשליטה עם הטילר, אישו לידי למקרה שאעשה שטויות. אני מחזיקה היטב את הטילר, ומכניסה את אנאיס למקומה בצורה חלקה.

כולנו נושמים לרווחה. מאוחר יותר נגלה שהגענו במקום השלישי, בשיוט הזה. מבחינתי יש לנו צוות אליפות!

בסופ"ש הבא 18.11.22 - 19.11.22 - יתקיימו שני שיוטים נוספים באליפות ישראל. אנחנו נהיה שם (:

תודה שקראת (:

לפוסט הבא לפוסט הקודם