ההייתי או יהיה זה החלום?

קרבתך וקרבת הים גזלו את שנתי, שר אריק איינשטיין ולא ידע שהוא שר את מהות יחסי עם העולם בכלל ועם גברים בפרט.

והנה זה בא - בזכות קרבתי וקרבת הים המתעלה על כל מכשול, כשאני יחפה מהחיים בתלם.

הרבה שנים חלמתי על הרגע בו אשחרר חבלים לחיי נדודים על פני הים. והמציאות עלתה על כל תסריט שסיפק לי מוחי.

האירועים שפקדו אותי בחודשים האחרונים לימדו אותי בעיקר על מהות השיבוש והצניעות הראויה.

זה התחיל באחת שבחרה לחבור ליבשה ואט אט התנתקה ממני, עד לכדי כך שלא מצאה ולו שעה אחת פנויה לפנות עבורי רגע לפני שאצא, ומי יודע אולי היא עוד תפתיע.

זה המשיך באחד שהבנתי שהוא מרמה אותי וגוזל ממני את שעמלתי עליו שנים רבות.

מפלה רדפה אירוע שרדף משבר. לרגעים ראיתי את חלומי מתפוגג וליבי קרס.

הבנתי כבר שאצא בשלבים. אעשה גיחה ראשונה, אחזור לחורף אחשב מסלול ובעיקר אתארגן שוב בכדי לצאת אל המרחב אליו כמהה נפשי.

אח"כ הגיעו עוד ועוד שיבושים. אם זה כי מישהו כבר לא רצה, אם זה כי מישהו כבר לא יכל, אם זה כי מישהו כבר לא הורשה. בין היתר מצאתי אותי בלי צוות לצאת מהארץ.

בכיתי את נפשי אל הים כשאריק המשיך לשיר לי "וגלים בדכיָם, זועקים בבכיָם, את שמך - בואי כלה" ואני באתי.

עמדתי מול סערת חיי, רק רוצה לצאת מפה, וראיתי את חלומי מחליף צורות, צבעים, קולות.

אריק זעק לי בקולו "איך אסגור את חלוני וקרובה הסופה?" ואני נשמתי עמוק והבטחתי לי "זה יקרה".

שינסתי את כישורי והתחלתי לבנות מחדש. בכל אשר פניתי נתקלתי במחסום לא ברור. בכל יום נערמו לפני מכשולים חדשים, ואני מגייסת את האופטימיות, החיוך, כוח הים הפנימי שבי, ובעודי מצליחה להסיר מכשול קם אחד אחר לכלותי.

כמו יושבת לה אי שם גבירת הטוב הרע והמכוער של החיים, ומשחקת בהוויתי. אההה! הצלחת לעבור את הרע הזה? הצלחת להגיע לטוב? קבלי את המכוער והבלתי יאמן הזה! עכשיו נראה אותך! אההה צלחת גם את הגועל הזה? הנה אני מביאה לך טוב. בעצם לא ממש, בעצם זה רק נראה טוב, זה רע. וככה מחושך להבזק בודד של אור שמנפץ אותי שוב אל רע, שהופך למכוער.

ואני יודעת, הים איתי.

מתחככת בשירתו של אריק איינשטיין "איך אסגור את חלוני והים קרא?" ולילות ארוכים של נדודי שינה מפגישים אותי עם "איך אסגור את חלוני ואת ערה?"

קובעת תאריך יציאה ויחד עם חברתי הטובה ניוט, שמדרבנת אותי כל יום מחדש: ב17.08.22 את יוצאת. עוד ועוד "לא" עולה מולי, אבל אני כבר מאמינה שב - 17.08.22 אצא.

דווקא בגלל שזה תאריך חסר כל יחוד, סתם עוד יום של חול שבו אשחרר חבלים לים. ים. ים. ועוד ים.

הצוות כבר מגובש, היעד כבר ברור, חבר אחד כבר הזמין כרטיס טיסה לפגוש אותי ביעד, ואז באה המכה הקשה מכולן.

זו שלא צפיתי. האחת שאמורה להיות הקרובה לי ביותר בחיי, מחליטה שזה לא באה לה בטוב, להיות לי לעזרה החשובה ביותר שאני זקוקה לה, עת אפליג עם סירתי לפיילוט קצר של חודשיים.

הכל כבר מוכן ואני ניצבת בכעס רב מולה, מטיחה, מפרקת, ולא מאמינה שזה אכן קורה, טורקת את יחסינו והולכת משם.

פונה לעזרת חברים.ות. שלושה ימים לפני מתגבש פתרון שאני מוכנה לחיות איתו. שמצליח להרגיע אותי.

והנה אני יום לפני, אוראשון מפציע ואני מעלה על הכתב את הבלתי צפוי הזה. אמש הייתה הפעם הראשונה שהתרגשתי לכמה רגעים. הבוקר אני שוב נזהרת. שהרי מי שנכווה ברותחין.

יום שלם קדחתני לפני, לסגור עוד פינה, להכין עוד דבר, לא לשכוח עוד מטלה.

יום שלם שפתחתי אותו עם אריק ששר לי את "שיר האוהבים על שפת הים".

ואוטוטו נשמת אפי תעלה מן הים, ותחדור מלוחה. לליבך.

אתםן לבטח תזהו את השיר כ"בואי כלה" של אחינועם ניני שעשתה בו שמות (בעעעע)

ואני אשאר נאמנה לאריק איינשטיין ששר לי הרבה לפניה על "האוהבים על שפת הים" - ממליצה להקשיב.

האוהבים על שפת הים

אריק איינשטיין

מילים: לאה גולדברג

לחן: מיקי גבריאלוב

קרבתך וקרבת הים גזלו את שנתי. נשמת אפך נשבה מן הים ותחדור, מלוחה, אל ביתי. וגלים בדכיָם עולים בבכיָם למרומי אהבתי. בואי כלה. בירח אדום מול הים מפכה דמך. בירח אדום מול הים דמי ודמך. וגלים בדכיָם זועקים בבכיָם את שמך, את שמך, את שמך, בואי כלה. איך אסגור את חלוני וקרובה הסופה? איך אסגור את חלוני ואת יחפה? והאוח מלב הליל את שנתי קרע? וגלים בדכיָם זועקים בבכיָם את שמך, את שמך, את שמך... איך אסגור את חלוני והים קרא? איך אסגור את חלוני ואת ערה? והאוח מלב הליל את שנתי קרע קרבתך וקרבת הים גזלו את שנתי.

תודה שקראת (:

הפוסט הבא הפוסט הקודם