התרסקות לתפארת

בסוף מרץ 2022 חישבנו מסלול וקבענו תאריך: 22.07.22 נשחרר חבלים, ואתחיל את המסע שלי בעולם.

באפריל התחילה קריסה בחיים שלי, המציאות החליטה לקחת ממני את מה שיש לי. ואני נתתי לה, מ'כפת לי אני עוד מעט משחררת חבלים והכל יהיה בסדר.

אבל אז בא יוני. זה התחיל ב ד. שהודיע לי שהוא לא יוכל לצאת איתנו, כי עניין אישי חשוב. אמרתי לא נורא, הים יודע מה הוא עושה, וידעתי שאמצא לו מחליפ.ה ואז התגלתה גם בעיה עם י. קיוויתי שהיא תפתר במהרה, ונוכחתי לדעת שהיא לא, מה שהפתיע אותי, ואז התבשרתי שהוא לא יוכל לצאת איתי גם. תוך כדי התקווה והאמונה החזקה שלי ש-י. יהיה בסדר, ע. גם הודיע שיש בעיה והוא יוכל לבוא רק באמצע ספטמבר. וככה מצאתי אותי ב 01.07.22 יום שאמור היה להיות מאושר ושמח שהרי הנה זה בא: בלי צוות לצאת מהארץ. כי הימאית עושה תוכניות והמציאות עושה מה שבא לה. בכיתי לים יום שלם, והוא לא נתן תשובה.

צללתי לתוכו ובכיתי אותי "למה? למה? למה?" נתתי לו את מליחות דמעותי והתרסתי "זה לא פייר! זה לא הוגן!" והים, העיף לי עוד סטירה עם גל גדול, "תתפרקי זה בסדר, כשתרכיבי מחדש יצא טוב" חברה באה ונתנה לי חיבוק חזק ואוהב.

נכנסתי עוד לים, קיבלתי גם ממנו חיבוק יודעת שמה שלא ברור לי עכשיו אמצא לו הסבר מניח את הדעת, בהמשך.

ועכשיו? עכשיו בוקר חדש. הרבה דברים קרסו בחודשים האחרונים, הרבה יותר מדי. ואני מביטה מסביב על כל האין, על התפזורת שאני, נושמת עמוק, נותנת לעצמי את היום הזה להניח. להיות. עוד מעט יבוא Dodo שאני כל כך אוהבת, נצא להפליג כלללל היום, אני קצת אבכה, הרבה אשתוק, אכנס למים אי שם בעומק, איפה שאין מדוזות, אתמסר לים מסביב. אטען בכוחות חדשים להרכיב אותי מחדש.

29 שנה, אני חולמת על היום שבו אשחרר חבלים ואצא לטייל בעולם. והכי ברור הוא שמרפי / עין הרע / צו'קלה וכל מיני מַרְעִין בִּישִׁין יקומו עלי לכלותי - רגע לפני. הכשרון שניחתי בו לדעת להוציא יש מאָין, הוכיח את עצמו פעמיים בחיי כשהמציאות החליטה לקחת ממני את מה שהיה לי, ואמא תמיד אמרה לי "מה שקורה פעם שנייה יקרה פעם שלישית"

וכמו בפעמיים הקודמות שהפקתי מתוק מעז, גם הפעם אדע לעשות זאת.

הרי אם לא יתרסק לי החלום רגע לפני איך אדע שהצלחתי באמת להגשים?

אין לי שליטה על מה שקורה / עושים אחרים (וטוב שכך). אין לי שליטה על מה שהמציאות מביאה אל פתחי. יש לי שליטה על מה אני בוחרת לעשות עם מה שקורה. ואני בוחרת תמיד בטוב. למודת ניסיון, אני יודעת שאין טעם להלחם, אלא לקבל, להרפות, להניח ומתוך הנפילה הגדולה לאבד שליטה, לא להאחז בכלום, לתת לי חופש מחשבה, חופש עשייה ממקום חדש.

לפרוש ידיים בנפילה החופשית, לתת להוויה לצלול לעומק הים, לשחרר את מה שנלקח, ולתת לחדש להגיע.

אז מתי אשחרר חבלים, כרגע זה לוט בערפל, קשה ככל שזה, אני מאמינה בי ובכוח הים שבי, שבקרוב אביא לידי מימוש את #התעוזה_להגשים תודה שקראת (:

הפוסט הבא הפוסט הקודם