חשמל זורם בכפות סיפוניה

ב 12.04.2016, הגשמתי חלום. אחרי 23 שנה שהבטחתי לעצמי כי יום אחד אקנה יאכטת מפרש, זה קרה.

כיוון שאני קרובה יותר לעולם התחתון מאשר לעשירון העליון, רכשתי סירה ישנה, עם נשמה גדולה, וידעתי שאצטרך להשקיע בה ממרצי, כשרונותיי וכספי.

מהר מאד הבנתי שמערכת החשמל בסירה בנויה על כרעי תרנגולת. כבלים חשופים שנגלו לעיני, חיבורים שהתפוררו לי בידיים, והחלטה אחת שלמה: להחליף את כל מערכת החשמל.

החלטה שפינטזתי עליה 5 שנים.

את יליצקי הכרתי לפני אי אלו שנים, עוד הרבה לפני שאנאיס הייתה שלי. התראינו פה ושם באיזו הפלגה או 2 עם חברים משותפים. רצה הים ויליצקי התחיל להפליג איתי באנאיס. ככה התוודעתי לימאי מלא בידע, סובלנות, וכשרון מופלא ללמד.

פנטזיית החלפת מערכת החשמל השתוללה במוחי שכן צריך להכין את אנאיס ל #תעוזה_להגשים.

העזתי ושאלתי את יליצקי אם הוא מוכן לעזור לי. יליצקי הביט בי ברוגע המוחלט שלו וענה לי "כן".

לו רק ידע לאן הוא נכנס סביר שהיה זורק אותי למים, קושר אותי לקיל, ומעלים כל עדות שאי פעם הכיר אותי.

אבל יליצקי לא ידע. גם אני לא. ובמלוא המרץ ניגשנו למלאכה.

נפגשנו מספר פעמים בערוב היום, אי שם בשלהי הסתיו, ותכננו לפרטים את הפרויקט. על הנייר זה היה פשוט. נחבר סטלבנד לכבלים הישנים, נמשוך במקומם חדשים, ניצור לוח חשמל חדש ונחבר את החיווט החדש.

רשימת הקניות התארכה ואני יצאתי למסע משלהב של ביקור בחנויות חשמל וכלי עבודה. נהנית מכל רגע. כש-יליצקי מנחה אותי מה ואיך לקנות.

קבענו תאריך לתחילת העבודה. וידאנו שיש לנו את כל חומרי הגלם, ובטח שכחנו משהו אבל נסתדר. שנינו בעלי כושר אילתור, הנדימן-וומן.

הגיע היום המיוחל. יליצקי הגיע אופטימי בבוקר ואני קמתי בהתרגשות גדולה. הנה זה בא! זה קורה!

5 פאקינג שנים אני מפטנזת על הרגע הזה שאמשוך את כבלי החשמל המתפוררים, הישנים ואפיח באנאיס חיות חדשה. חשמל יזרום בכפות סיפוניה.

עבדנו קשה. משכנו, חקרנו, התלכלכנו ובסופו של יום ארוך הבנו. העבודה מרובה. ממש מרובה. מאד מרובה.

התקדמנו אולי 10% ממה שהאמנו. כל כבל שמשכנו גילה לנו עולם ומלואו. הסתעפות ועוד אחת, מעבר צר מלהכיל, כבלים תמימים שהפכו לגזלני זמן, וכאלה חמודים שהובילו למבוי סתום.

האופטימית שבי האמינה. "אל תדאג, אני אדבר עם כמה חברים שיבואו לעזור לי ובסופ"ש הבא כבר אסיים את משיכת הכבלים" יליצקי זרם עם האופטימיות שבי.

עבר שבוע ואני התקדמתי.

קצת.

א. בא לעזור. וד. החבר המשותף לי וליליצקי הגיע גם. ד. הביא את המצברים החדשים ונרתם לעזור לי במשיכת הכבלים, משכנו ועשינו נזק. חרדה לבאות שוחחתי עם יליצקי ואמרתי לו שיש נזק. יליצקי הרגיע אותי שנבדוק את זה יחד.

שוב סופ"ש ושוב יליצקי מגיע ושוב האופטימיות. נתקן רגע את הנזק ונתחיל לחבר את הכבלים החדשים.

רגע קטן של להבין איך כבל שמנותק משני צדדיו יוצר קצר, התארך לנבירת עומק באנאיס עד סוף היום. האופטימיות החלה להסדק. ההבנה שכל קצה כבל תמים מוליך אותנו שולל למעמקי הסירה, החלה מחלחלת בנו.

הסדק ניכר גם ב-י, סביר להניח שהחל לחשב את קיצי לאחור.

הבנתי שאני חייבת להתקדם עם משיכת הכבלים, ולהביא את אנאיס למצב שבו כשיליצקי יגיע בפעם הבאה ישאר לנו רק לחבר את לוח החשמל החדש. למרות שהוא הסכים לעזור לי, חשתי מועקה גדולה, האמנתי באמת ובתמים שהנה זה הסופ"ש האחרון שהוא יצטרך לבוא כדי שנעבוד, אבל המציאות הכתה על פנינו, ושוב מצאנו את עצמנו "מתבררים" ב"רק משהו קטן" ונופלים לתהומות של כבליאדה אינסופית.

מתוך המועקה הגדולה, המוח הבלתי מתפשר שלי הביט בי בחיבוק ואמר: זה הזמן למצוא פתרון. יצאתי לקוקפיט, הבטתי בים, שאלתי לעצתו. זה לקח בדיוק שניה שהוא הזכיר לי שעזרה זה דבר שראוי לבקש כשצריכים אותה. "יש לך טוויטר" לחש לי הים.

פירסמתי בטוויטר שאני מבקשת עזרה, קיבלתי כמה תגובות איכותיות. בחרתי ברוקט שהתגלה מהר מאד כעוזר נאמן, מבין עניין, בעל עיצות שימושיות. יחד חפרנו באנאיס, משכנו וגילנו עוד ועוד מעברים סודיים.

אנאיס פתוחה לאורכה ולרוחבה, ערבוב של כבלי חשמל ישנים הנתלים מהאין תקרה, שכן לצורך החלפת מערכת החשמל פירקנו את התקרה, כבלים חדשים מונחים בין המעברים מחכים בסבלנות שנפיח בהם זרם, וכל תכולת הסירה מועברת מקבינה אחת לאחרת, מפוזרת בסלון, ובכל פינה בה אפשר להניח משהו שלא יפריע לביצוע העבודה. נמה ואני מתמרנות את חיינו בין המדורים השונים.

בלילה, הייתי שומעת את פיץ הרוצח המלכותי (רובין הוב, טרילוגיית הרואים למרחק) עובר בין הקירות בהנחייתו של צ'ד. מדי פעם הייתי נכנסת איתו למעברים ומדברת איתו על שיטות יעילות להפטר מא.נשים לא רצויות.ים.

ואני רק רוצה להפליג. גם יליצקי.

חמישי לפנות בוקר גייסתי את נ. והפלגנו בקור האימה לפרוק במספנת תל אביב את התקרה הישנה, המתפוררת, כדי ליצור תקרה חדשה. א. במספנה מביט בנו פורקים את כל הלוחות ומחזיק את ידיו עמוק בכיסים כדי של יחנוק אותי בטעות.

ואז בא הגשם.

שלא הפסיק יום ועוד יום וגילה לי את כל הנזילות בסירה. נמענת במכוון מלהדביק ניילון לאיטום על הסיפון, מצאתי את עצמי במעברה. פה מטפטף, שם דולף, פה יש חור ושם חריר. אחרי יום של תחנונים לים שיפסיק כבר הגשם הזה, באה ההברקה. פיזרתי על כל הסירה מגבות שיספגו את הגשם ויוליכו אותו הימה. זה עבד!

סה"כ שמחתי מאד לגלות את הנזילות, שהרי חלק מהפרויקט היה לחשוף את מערומיה של אנאיס בכדי לתקן ולשפץ בה כל סדק.

בינתיים 2021 נשארה מאחור ו2022 הגיעה במלוא הדרה. האופטימית שבי הסבירה ליליצקי שכל הכבלים מחווטים וצריך רק להתחיל בחיבורים. יליצקי הגיע וניגשנו למלאכה במרץ רב. רק כדי לגלות את שיליצקי. ניסה לומר לי בעדינות ואני לא באמת הפנמתי. כל דבר קטן הוא גזלן זמן אינסופי.

בסוף היום חשבתי שאולי הכי טוב שאני אשלח את פיץ', הרוצח המלכותי, ליליצקי שילמד אותו שיטות להעלים אותי. סה"כ הוא נענה לבקשתי לעזור לי לשפץ את מערכת החשמל, והוא מוצא אותו שוב ושוב מגיע לשלב הסיום, ושלב הסיום לא בא. במקום לכייף בסופ"ש הוא נאלץ לעבוד איתי, משפחתו מקריבה את זמן האיכות שלה איתו לטובתי, ואני כבר הרגשתי גזלנית. "רק שזה יגמר כבר".

אודה על האמת שנהנתי מהעבודה עצמה. יליצקי לימד אותי המון, התרגשתי מאד לעשות עבודת כפיים אמיתית. מעבר לדברים החדשים שיליצקי לימד אותי, הוא הקפיד להשריש בי את הדברים החשובים. כשמושכים כבלים חשוב למשוך לאט, איך אפשר להלחים לבד (בהלחמה צריך 3 ידיים), איך ללחוץ נכון כבל לנעל כבל, כמה חשוב סדר, תשומת לב לפרטים וכל חיבור חייב להיות חזק, אם החיבור רופף אפילו מעט, זה פתח לצרות. שימוש בכלים נכונים, מה עושה הכלי הזה, ומתי משתמשים באיזה קאטר.

יליצקי עמל וטרח והסביר ולימד שוב ושוב עד שהפנתי. לשמחתי יליצקי זיהה שיש לי יכולות לעשות דברים לבד. הגעתי אליו לשעתיים - 3 שילמד אותי את רזי חיבורי החשמל הסופיים. יצאתי ממנו בהתרגשות גדולה, ולילה שלם התמסרתי לעבודת החיבורים. יצרתי את החלק הפנימי של לוח החשמל. (כן, כן, אל תדאגו יליצקי הגיע ועשה בדיקה שאכן הכל בסדר). זהו! עכשיו באמת נשאר רק לחבר הכל ללוח החשמל. אכין את הלוח עצמו, את החיבורים כבר הכנתי ויאללללה!

יליצקי הגיע שוב. ואכן התחלנו בחיבור צרכני הסירה ללוח החשמל החדש. סוף סוף ניתן היה לפרק לגמרי את הלוח הישן שאיפשר לי להשתמש במים מתוקים (משאבה), מקרר ומשאבת חירום. שלושה חיבורים קטנים שגזלו מאיתנו שוב את כל היום. בעיקר כי זו הייתה הנחת אבן הפינה לחיבור הלוח החדש. משכנו את הכבלים האחרונים של המקרר. יליצקי יצר (עוד) תרשים של חיבורי משאבת החירום, והפיח בה חיים דרך הלוח החדש. זה ריגש אותי כל כך!

לאחר מכן במלאכת מחשבת העביר יליצקי את חיבור המטען מהמצבר הישן למצברים החדשים (שחוברו להם יחדיו במספנת תל אביב). שוב התוודעתי ליכולת של יליצקי ללמד / להסביר. שומרת באדיקות את כל התרשימים שהכין עוד משלהי הסתיו בתחילת הפרויקט.

שוב סוף יום ושוב הלוח החדש לא מחובר.

המשכתי להעזר ב-יליצקי באמצעות הווצאפ ושיחות טלפון, מציקה לו חדשות לבקרים, ובערוב היום. מקדישה את הלילות להכנת הלוח החדש. שכשיליצקי יגיע כל שישאר זה לחבר.

יליצקי המשיך לעזור, לתמוך, לייעץ, להסביר, ללמד, ולא פחות חשוב לפרגן לעשייה שלי. תהיתי אם יש לו איזה פנקס קטן שבו הוא מציין לעצמו מתי ראוי להעלים אותי ומתי בעצם השדה לא כל כך נוראית, והנה היא בכל זאת עושה משהו. התקדמתי כל יום עוד קצת.

בינתיים, א. הודיע שהתקרה כבר מוכנה וצריך רק להביא לו בד לצפות אותה. רוקט בא לעזרתי שוב. נסענו לחפש ציפוי חדש לתקרה. הבאנו לא. כמה דוגמאות. א. בחר אחת, נסענו שוב לחנות והבאנו את הציפוי המיוחל. זו הייתה עזרה כל כך מבורכת. תודה.

הגשם המשיך לעכב אותי בהתקדמות.יליצקי נכנס לבידוד, ואני כבר נכנסתי למועקה נפשית קלה. הסירה בברדאק, עוד סופ"ש שבו לא התקדמנו בעבודה, ואני כבר רוצה שהכל יגמר.

הבטתי באנאיס שלי והבנתי שבעצם יש עוד מלא דברים קטנים שאני יכולה לקדם. יליצקי לימד אותי כבר מעל ומעבר ובעצם אני יכולה להביא את הסירה למצב שבו הכל מוכן לחיבור הלוח החדש.

וכך עשיתי. התקנתי תעלות, קדחתי חורים, הכנתי קופסאות חיבור, הלחמתי קצוות, לחצתי וחיברתי כבלים, ההתקנתי מנורות, הפחתי חיים ואור חדש במטבח, בסלון, ובשירותים! שנתיים! שנתיים חייתי בלי אור בשירותים ופתאום ויהי אור.

מחברת, מעדכנת את יליצקי חושבת שוב, מתייעצת, משנה. מתקדמת. כל יום עוד קצת.

ואז א. הודיע: בואי קחי ת'תקרה שלך היא מוכנה.

גייסתי את ע. וביום רביעי הוא בא עם הגי'פ, נסענו למספנה בתל אביב, העמסנו בזהירות את התקרה החדשה, פרקנו אותה בעדינות בסירה.

יום שישי סוער וגשום יליצקי הגיע בבוקר. וניגשנו למלאכת הרכבת הלוח החדש. לשבריר של רגע האמנתי שנחבר את זה עד הצהריים, נאכל ואולי עוד נספיק גם לחבר את התקרה החדשה.

גזלן הזמן הראשון היה הלוח החדש. לוח שיצר ר. במספנה בתל אביב על פי מידות שהבאתי לו. החורים שר. הכין היו צרים מלהכיל את מתגי לוחות החשמל. בזהירות ובהתמקצעות יליצקי הרחיב את הפתחים. וככה נשרפו להם כמעט שעתיים. זה אמור היה לקחת 20 דקות גג.

לאחר מכן, יליצקי התיישב בכסא הקפטן (כיאה), והחל במלאכת הרכבת מתגי הלוח. אינסוף כבלים שצריך לדייק בכל אחד ואחד מהם מאיפה הוא מגיע, לאן הוא הולך. איפה לחבר את ההזנה, איפה לחבר את היציאה.

הפכתי לשוליית המחבר. יליצקי חיבר את המתגים ואני דאגתי שיהיה לו כל מה שצריך כדי לחבר. תוך כדי למדתי. כל כבל נבדק, סומן והודק.

אחרי שאכלנו ארוחת צהריים, עצרנו רגע לחשוב איך בעצם הכי נכון לחבר את שאר המתגים בלוח. עוד חצי שעה, עוד שעה, וכל מה שאפשר לחבר - חובר. לוחות המתגים עוד תקועים ביוון. סה"כ אנחנו אמורים לחבר 5 לוחות מתגים שיצטרפו יחד ללוח אחד. בינתיים יש לנו 3 שחוברו להם יחדיו.

ויש לוח חדש! יש לוח חדש! יש לוח חדש ((((:

אז יש עוד עבודה. לסיים את כל החיבורים, לשרוול את כל הכבלים, לחכות שיגיעו שאר לוחות המתגים וגם אותם לחבר.

אבל - אין כבל חשמל אחד מיותר באנאיס. אין כבל לא מסומן, או לא ידוע. אין כבלי חשמל ישנים. יש סטלבנד לכל מעבר בסירה. הכל חדש. ויש לוח חדש!

נסיים לחבר את שאר הצרכנים, נרכיב את התקרה החדשה, עוד מאמץ קטן ונסיים את הפרויקט המטורף הזה.

הרבה חברים (כן כולם גברים) עזרו לי בפרויקט. כל אחד בא ותרם מזמנו ומיכולותו. א. וש. הפתיעו אותי במתנה מטורפת לסירה. תודה לכל אחד ואחד מכם.

תודה ליליצקי שבלעדיו הפרויקט לא היה קורם כבלים, אורות ומתגים.

תודה למשפחה של יליצקי - שאיפשרה.

תודה לאנאיס שלימדה אותי את סודותיה הכמוסים.

תודה לים שמביא לי שוב ושוב אנשים מופלאים.

זהו יליצקי הגענו ליעד. אפשר לצאת להפליג (:

תודה שקראת (:

הפוסט הבא הפוסט הקודם