אבאל'ה! אוסקר?

בדצמבר 2019 במשך 12 יום התקיימו צילומי הסרט "סינמה סבאיא" שאני משחקת בו.

השאלה הגדולה שריחפה מעל כולנו "מתי הסרט יצא לאקרנים?" התשובה לה זכינו הייתה "בקיץ הבא". אז למדתי שהשחקניות לא רואות את החומרים שצולמו אלא רק את הסרט המוגמר.

ואז באה הקורונה, ושלחה אותנו לציפיה אינסופית חסרת סבלנות. מדי פעם דיברתי עם אורית הבמאית ושמעתי ממנה על ההתקדמות בעריכה.

ואז זה בא! הסרט ישתתף בפסטיבל ירושלים יולי 2021. אז תתקיים הפרימיירה של הסרט. הפעם הראשונה בו הוא יוקרן ואנחנו נזכה לראותו. ההתרגשות הייתה בשיאה!

יום לפני ההקרנה גייסתי את ג'ס בעלת חוש אופנה מפותח: "הולכות לקנות שמלה! יש פרימיירה!" מלאות רוח כוכבות הגענו לדיזינגוף סנטר. אני רציתי שמלה אדומה! נכנסות לחנות והמוכרת החביבה מלבישה אותי בשמלה שסבתא שלי (הצדקת, עליה השלום), היתה נהנית להתהדר בה. חנות רודפת חנות ואני רק טובעת בים של שמלות שמתאימות לסבתא רבא שלי. כאילו קם עלי עולם האופנה לכלותי. מיואשות ורעבות להחריד אנחנו מחליטות לנטוש וצועדות לעבר האוכל המנחם. ברחוב בר גיורא אנחנו נתקלות בבחורה חמודה, על שפת הכביש בכחולבן "אהה, שומרת חניה?" צוחקת איתה ג'ס. "כן" היא עונה. "איפה קנית את השמלה שלך?" אני שואלת. "בתאילנד" היא עונה. "לא טוב!" אני חורצת. "יש לי מחר פרמיירה ואני צריכה שמלה כזו!" היא מחייכת אלי בנחמדות. ג'ס ממשיכה ללכת ואני אחריה, אבל כל מהותי רוצה את השמלה של הבחורה! מדי פעם אני זורקת מבט אחורה ממאנת לוותר על השמלה! ואז אני שומעת את זה: "בואי! בואי!" קוראת לי הבחורה. אני אומרת לג'ס, "בואי הולכות לקבל את השמלה", ג'ס מסתכלת עלי במבט שכולו אומר את מטורפת.

אנחנו חוזרות לבחורה, בן הזוג שלה מגיע לחניה השמורה והיא אומרת לנו: "בואו אחרי!" נכנסות שלושתנו לבית ממול. עוד הבחורה נכנסת למקלחת להחליף בגד, נכנס בן הזוג שלה. "מי אתן?" "אנחנו באנו לקחת לה את השמלה" אני עונה. "אתן מכירות?" הוא מביע פליאה. "לא, רק באנו לקבל ממנה שמלה" הוא מביט בי אבוד "נשים, אני לא מבין נשים".

הבחורה יוצאת עם השמלה ביד "קחי, שלך!" אני: "מה פתאום? אני אחזיר לך אותה" והיא בשלה: "מתנה ממני." ג'ס מביטה בה במבט חומד "והאוברוול מאיפה?" היא צוחקת, "זה? זה מצאתי ברחוב." ג'ס ואני יוצאות מאושרות למלא את קיבותינו "מה קרה פה עכשיו?" אומרת לי ג'ס. "הפשטנו בחורה שפגשנו ברחוב" אני עונה לה.

רביעי אחר"צ, ניוט ואני עולות לירושלים, לפרימיירה. שם אני פוגשת את השחקניות שלא ראיתי זמן רב, כולנו בהתרגשות מטורפת. אחיינית, אחותי, חברות מגיעות גם, וההתרגשות בשיאה.

אני יושבת עם ג'ואנה שחקנית המופת, ואורית הבמאית בשורה שניה. בתוך המסך! הסרט מתחיל. אני מרותקת! ממש! בראש שלי יש סרט אחד שאני הצטלמתי אליו, במציאות אני חווה יצירת מופת. האולם מלא! הסרט נגמר, מקבל הרבה מאד מחיאות כפיים. ואני בשוק! זה לא הסרט שאני עשיתי אני אומרת לדאנה איבגי (השחקנית הראשית בסרט), היא מחייכת אלי "אההה, הלם של סרט ראשון". ואז זה מחלחל. לאט. עשרות שעות של צילומים שהופכים ליצירת מופת של שעה וחצי! ואהווו!

את המחאמה הגדולה ביותר אני מקבל מיוביוב, אחיינית שלי: "דודה! הסרט ואהוווו ואהווו ואהווו" היא ששונאת סרטי דרמה, שאוהבת אקשן מתפעלת מסרט דרמה. הסרט זוכה בשני פרסים: חביבת הקהל ובמאית הביכורים הטובה ביותר.

הימים חולפים, הסרט מוצג בפסטיבלים ברחבי אירופה, וקוטף עוד ועוד פרסים. בארץ הוא עוד לא יוצא לאקרנים וכולנו בציפייה דרוכה מתי זה יקרה כבר! פה ושם יש הקרנה בסנימטק זה או אחר. אני רואה את הסרט שוב ושוב, כל פעם עם חבר.ה אחר.ת.

הביקורות משבחות. בסוף כל הקרנה יש שיחה עם הקהל. לאחר מכן ניגשות.ים אלי א.נשים זרים ומחמיאים לי. זה מרגש וזה כיף.

ואנחנו עדיין מחכות לפריצה הגדולה. באוגוסט 2022 אני משחררת חבלים ויוצאת להפליג בטורקיה. ואז הבמאית מספרת לי שב 01.09.22 הסרט יוצא לאקרנים. אני בטירונות הפלגה ראשונה בטורקיה, וכל אזור המרכז מלא שלטי חוצות של הסרט. רק שאני לא שם כדי לראות.

ואז באה ההודעה: הסרט מתחרה ב 12! קטגוריות בפרסי אופיר, טקס האוסקר הישראלי ע"ש שייקה אופיר. הטקס יהיה ב 18.09.22. אני צריכה לקבל החלטה. האם לחזור לארץ? האם לבוא בטיסה רק לטקס? מתלבטת קשות, ובאחת ההפלגות אני שואלת את הים שלי "מה לעשות?" הוא לוחש לי "תחזרי לארץ, זה יהיה משהו מיוחד." עוד יום עובר והידיעה הזו ש"זה יהיה משהו מיוחד" מנקרת בי ללא לאות.

מחליטה לסובב את אנאיס חזרה ארצה. כל הדרך הביתה אני מתפללת לפוסידונפטון שנזכה! אני רוצה שנזכה בסרט הטוב ביותר, בתפילותי אני מזכירה גם את הבמאית, וגם את ג'ואנה שמועמדות לזכייה.

16.09.22 אני חוזרת אחרי שהייה של חודש בטורקיה. חודש שבו חוויתי את כל מנעד הרגשות האפשרי, עברתי הרבה הרפתקאות שמהן למדתי כל כך הרבה.

ערב הטקס מגיע, ושוב אני טורחת לדאוג לי לשמלה, הפעם אני קונה אחת בחנות שנקלעתי אליה באקראי. אנחנו וכל המי ומי מתערבבות בכניסה לטקס. יש הרבה סלבס, שאת רובן.ם אני לא מזהה. כזו אני, חיה בעולם הים המרהיב והמנותק שלי.

מושיבים אותנו מול הבמה. לידנו יושבים החבר'ה מהסרט "קריוקי" שהוא המתחרה הכי רציני שלנו. הפרס הראשון ניתן לשחקנית המשנה הטובה ביותר וג'ואנה שלנו קוטפת אותו. ואהוווו! בהחלט מגיע לה! איזה כיףףףףף! חדורת אמונה, ממשיכה למלמל לפוסידונפטון, נושאת תפילתי השקטה. הטקס ממשיך, הסרט מקבל עוד פרסים, פרס הליהוק, פרס התלבושות ואורית פוקס רותם זוכה בפרס על הבימוי הטוב ביותר. צעקות שמחת ההתרגשות שלנו בשולחן גועות עם כל פרס.

ואז זה מגיע. עוד כמה דקות יכריזו על הסרט הטוב ביותר. בין לבין אני מתכתבת עם חברים.ות, מדווחת בשידור ישיר על הנעשה בטקס. אני כותבת לחבר "הכי חשוב להמשיך להחזיק אצבעות לסרט הטוב ביותר" בשניה שמכריזת הפרס עולה לבמה הוא שולח לי 🤞.

חמשת הסרטים המועמדים מוצגים בזה אחר זה. הנה גם שלנו. רגע השיא עוד שניה מגיע. שניה שהיא נצח אינסופי. ואז זה קורה! "הסרט הזוכה הוא: סינמה סבאיא" אנחנו קופצות וצורחות! אני בהלם עונה מיד לחבר "זכינוווווו הולכים לאוסקר" כי רק שניה לפני קיבלתי ממנו את האצבעות המחוזקות. כאילו צריכה לתת לזה תוקף ממשי.

זה מטלטל, זה מפעים! זה בלתי נתפס! זכינו! זכינו! זכינו! אני אומרת לכל עבר. זכינו!

אין לי שום מחשבה בראש. כל מה שהמוח שלי מצליח לייצר הוא זכינו!

דקות ארוכות של צילומים על הבמה. כמה מילות תודה מהבמאית. ניגשים אלינו כל מיני א.נשים ואני בשוק! ואז אני נזכרת בים שלי "תחזרי לארץ, זה יהיה משהו מיוחד" וזה אכן משהו מיוחד. רגע שיא בעוצמה כל כך חזקה. אושר!

גם למחרת כל מי שמדבר.ת איתי, אני בעיקר מצליחה לומר "זכינווווו!"

עובר עוד יום והמשמעות מחלחלת. זכינו באוסקר הישראלי. עכשיו הסרט ישלח לאוסקר האמריקאי. מה זה אומר בעצם? הסרט שלנו ועוד כ 90 סרטים מכל רחבי העולם מוגשים לאוסקר האמריקאי בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר. משם ועד שנגיע לאוסקר יש עוד כמה שלבים לעבור.

מה באפשרותכן.ם לעשות כדי לעזור לנו להתקבל לאוסקר, ללכת לראות את הסרט, הוא מוצג בקולנועי לב, סינמה סיטי, יס פלאנט. ואם אתםן ברשת חברתית כשלהי, אהבתםן? נהנתםן? תכתבו על כן! תפרגנו. זה מעלה את הסיכויים. תודה (:

אבאל'ה! אוסקר? אני רוצה לאוסקר!!!

תודה שקראת (:

לפוסט הבא לפוסט הקודם